עכשיו הגיעו העכברים…
לפני כמה ימים ירדתי למטה אחרי שנת לילה עמוקה כשבכוונתי להכין ארוחת בוקר צנועה.
פתחתי את אחד הארונות והבחנתי במשהו משונה. חטיפי הגרנולה היו פתוחים למחצה באופן שללא כל ספק מרמז על חיה כלשהי. פשפוש נזהר וקצרצר בארון גילה בפני עוד ועוד שקיות שנקרעו על ידי אותה חיה.
חורים וקרעים הופיעו בכל חלקה של אריזה טובה. שקיות תה זעפרן נבזזו, אורז פוזר לכל עבר וחטיפי הגרנולה האיכותיים פורקו לרסיסים. המראה היה מחריד. ומעורר גועל. כשהתחלתי לפנות את הדברים ולהיפרד מהמוצרים למען הפח גיליתי גללי קקי קטנטנים שהיוו הוכחה להמצאותו של עכבר או כמה עכברונים. האוכל הנגוע נזרק ומה שניצל נכנס למקרר או למקום אטום אחר במטבח.
אחרי הנקיון ישבתי בבעתה בסלון. כל רעש הכי קטן מקפיץ אותי על הרגליים ושולח אותי לרגל אחר העכברים שכביכול נמצאים בסביבתי. לא הצלחתי לראות עכבר אחד ונשארה איתי רק החרדה שהם מסביבי עושים מסיבת תה זעפרן וגרנולה.
החוזה עם בעלת הבית האמריקאית חייב אותי לכתוב לה מייל שבעקבותיו קיבלתי היתנצלות על אי הנוחות שנגרמה לי… הם יטפלו בזה מיד וזו תופעה מוכרת בדי סי…
– האומנם??
לא זכור לי שקראתי על זה בטריפאדוויזור.. או בטיים אוט.
באותו היום כשחזרתי הביתה מאוחר עם האופניים פדלתי הביתה דרך שביל צדדי שמגיע לצד האחורי של הבית. לפני שהגעתי לחניה הבחנתי בחולדה ענקית ולבנה שחוצה את הכביש. נחרדתי ! החולדה הייתה בגודל של חתול שמנמן מאוד מהסוג שהיה אפשר לראות פעם במסעדת מנטה ריי על חומת האבן בחוץ.
מתחתנו, בדירת מרתף מתגורר לו שכן שמעולם לא ראינו.
לפי המכתבים שמגיעים ולפי המיילים המשותפים שבעלת הבית כתבה לנו בעניין העכברים קוראים לו פטריק.
אני נמצאת כאן יותר משבועיים ועדיין לא ראיתי אותו פעם אחת.
מה שכן קרה, זה שהפרנויות שלי התפתחו וניזונו מהמסתוריות של השכן הנעלם.
אני מאשימה אותו בכל הדברים שמתרחשים פה שהם פחות לרוחי.
זה התחיל ביתושים האכזריים שפוקדים את הגינה רחבת היידים שיש לנו פה, שבגללם אנחנו נמנעים מלשבת בחוץ. בדמיוני, פטריק אוסף פגרים של חיות קטנות ונותן להם להירקב בדירת המרתף שלו. מחכה בגפו ליתושים ולזבובים שיגיעו לנשנש. צופה בהנאה וחש גם עונג כשהוא נעקץ על ידם. מוקיר כל צריבה על העור שלו וחוקר כל עקיצה.
וכמובן העכברים. גם בזה הטלתי את האשמה על השכן שמעולם לא ראיתי.
הפעם אני דיי בטוחה שפטריק מגדל את העכברים בעצמו, בכלובים גדולים. נותן להם מזון בדיוק בשביל שיהיה להם מספיק כוח להתרבות אבל לא מספיק בשביל שלא יחוו רעב מטורף. רק אחרי שהם משתגעים בתוך הכלובים מרעב ומצפיפות הוא משחרר אותם ושולח אותם אלינו מאיזו שהיא סיבה עויינת שנסתרת כרגע מעיניי.
אני לא יודעת מה עוד השכן שלנו מתכנן בשבילנו אבל אני הבנתי שבאמריקה הכל אפשרי והמציאות יכולה לעלות על כל דמיון.
בפינת הפירגון אני רוצה לכתוב על ‘רפורמה‘ ועל המשקפיים המיוחדות שהם מייצרים. לאחרונה שהבנתי שאין מנוס מהעובדה שאני צריכה להרכיב משקפיים ושהגנטיקה המשפחתית שלי לא פסחה עלי אפילו שהגיעה בדיליי משובח. בכל מקרה את המשקפיים האלה אני שמחה להרכיב!! מצורפות תמונות להמחשה.
לא נשכח את פינת הבישול של השבוע עם מרק תאילדי וקינוח שווה מבננה וגלידת וניל