רשומות אחרונות מאיטליה וארוחה ונצואלית בדי סי (פוסט גרגרני).
בזמן הקצוב שהיה לי הספקתי לבלות כמה שעות בטורינו.
שתיתי בבית הקפה המפורסם פריסיני את הקפה עם השוקולד, טעמתי מהשוקולד המקומי והמשובח, שוב שתיתי אספרסו וגם לא פסחתי על הגלידה.
בערב סוף סוף התישבתי לאכול ארוחת ערב נורמלית ולהכניס לתוך הבטן שלי קצת אוכל אמיתי.
כוס יין אדום על השולחן והחיוך כבר נמרח על השפתיים.
למנה הראשונה – ניוקי ברוטב פסטו.
הביס מושלם, והניוקי נמס לי בפה.
הריח החזק של הבזיליקום מלווה את הביס השני והשלישי שלי ותומך את הטעם הדומיננטי והטעים.
לגימה מהיין. ביס מהניוקי ושוב לגימה מהיין.
המסעדה מלאה מאנשים. שולחנות גדולים ושולחנות קטנים. פסטות, סלטים, פיצות ומנות ים מתעופפות להם באויר לפני שהן מגיעות לשולחנות הסועדים.
אני שותה את היין לאט אבל העובדה שלא ממש אכלתי במשך היום עושה את שלה והיין משפיע עלי די במהירות.
למנה השנייה אני מקבלת ירקות בתנור ולחמניות קטנטנות.
למען האמת אני כבר ממש מפוצצת ושמחה שהמנה השנייה כוללת רק ירקות.
בקושי רב אני מצליחה לסיים את המנה.
לא ברור לי אם הארוחה בחינם או לא
אני שוב מתקשה להאמין שאני באיטליה. זה,שוב.. מכה בי כשאני לוגמת מהיין ומקשיבה לכל האיטלקים סביבי מדברים איטלקית. מחר ברבע לשבע אני כבר עוזבת לשדה תעופה ומשם בחזרה לאמריקה.
אני שמחה שהייתי פה לרגע.
הארוחה הייתה בחינם באדיבות בעל המקום. סתם כי התחשק לו.
התעוררתי בשש בבוקר ויצאתי החוצה לרחוב שהיה עדיין חושך. הרחוב והרחבה שלפני הטירה היו ריקים לגמרי והירח זרח.. זה היה ניגוד מוחלט למה שהיה שם לפני כמה שעות .. (המוני אנשים). ניסיתי לתעד את היופי ואולי קצת קריפיות של המקום כשהוא ריק מאדם ומשם המשכתי למונית.
הכאב ראש של הלילה התרכך אבל עדיין היה נוכח..עמום אבל מאיים. לפני שיצאתי שתיתי שלוש כוסות מים וקיוויתי שזה ישאר את הכאב בצורתו העמומה ולא יתפתח למשהו חזק יותר במהלך הנסיעה לשדה. בנוסף לתיק גב שלי אני אוחזת בשקית מלאה באוכל שקיבלתי מהמלון לארוחת בוקר. עוגת שוקולד בחושה, קרואסון חמאה, ריבות ונוטלה, תפוח, אגס וגם דחפתי לשם את הצ’יפסים שקיבלתי מהגרמנים לפני כמה ימים ואת השוקולד המטורף שקניתי בטורינו.
זריחה מדהימה ומרגשת ליוותה את הנסיעה שלי לשדה במילנו והייתה סיום יפה לוויקנד שלי. צבעים סגולים שהפכו לורודים, לצהובים ולכחולים. כשהשמש כבר יצאה לגמרי התיישבתי בפינה בספסל של האוטו ככה שהשמש בדיוק על הפנים שלי. עצמתי עיינים וניסיתי לישון כי הכאב ראש התחיל שוב לחלחל בחוזקה.
כשהגעתי לשדה הוא כבר היה נוכח לגמרי..
בתור לביטחון כבר לא יכולתי יותר ושאלתי איזה סבתא אמריקאית שנראתה לי כמו מישהי שבטוח מחזיקה בית מרקחת של כדורים אם יש לה במקרה כדור או שניים לתת לי..
בן הזוג שלה הוציא מהכיס קופסאת פלסטיק שלא רשום עליה כלום ונתן לי לבחור משני כדורים.. כחול ואדום.
בלעתי את שניהם בלי לחשוב פעמיים ונשמתי עמוק.
עד שעברתי את הביטחון, את הדרכונים והגעתי לגייט התחלתי להרגיש יותר טוב. היתיישבתי והוצאתי את העוגה הבחושה ואכלתי אותה לארוחת בוקר.
השקית עדיין מלאה והיא בטח תשאר ככה עד וושינגטון.
רציתי לשתות שוב קפה איטלקי מעולה אבל יש לי בחילה מהכאב ראש שעבר, מהעוגה ואולי מהעייפות. .אז אני מוותרת.. להתראות איטליה.
כשחזרתי לדי סי התחדשו הבישולים והוכנה לה ארוחה ונצואלית משובחת, צמחונית וללא גלוטן
הכנתי בפעם הראשונה ארפות והתרגשתי כל כך שזה יצא ממש טעים.