התעוררתי ב5:30 בבוקר. הרגשתי שמשהו מזיז את המיטה שלי ובכלל את כל החדר. פקחתי את העיינים והבנתי שיש רעידת אדמה. נשארתי מתחת לשמיכה בחושך ואחרי כמה שניות הרעידות נגמרו אבל לשינה כבר לא חזרתי. מחשבות הציפו אותי לקראת היום שאמור להיות מחר..שבעצם טכנית זה כבר היה היום. דברים שאני צריכה לזכור לעשות, שיחות שאני צריכה לקיים, החלטות, תלבושות וגם דאגות.
בשבוע האחרון הגוף שלי היה במאמץ על.
הפעם, ההגעה שלי ליפן, כמו כל פעם, הייתה מלווה עם תחושה של חוסר ודאות. אני אף פעם לא יודעת איך התהליך יתרחש ומה יהיה האופי שהדברים ילבשו.
גיליתי כמה כיף לעבוד בשיתופי פעולה וכמה זה נהדר לסמוך על אנשים שמסביבך.
היצירה עברה עוד שלב ונפתחה לשאלות ודרכים חדשות דרך אימפרוביזציה ביני לבין השותף שרוקד איתי מיראי מוריאמה וגם הצטרפו לצוות חמישה מוסיקאים נוספים.
בסבב הזה, ההופעות מתקיימות בגלריה בטוקיו כשבכל ערב, הרכב אחר של מוסיקאים.
אחרי שאני ומיראי התנסנו בפירוק והרכבה, בפתיחה וצימצום ובאימפרוביזציה עם החומרים של היצירה אתמול נפגשנו עם המוסיקאים. החקירה הייתה כל כך מעניינת ומענגת בלעדיהם, והמפגש איתם היה מרגש ומעצים. הם נגנים מעולים ורגישים ומהרגע הראשון הרגשתי שיש אמון הדדי והקשבה שבזמן שרקדתי יכולתי רק להתענג עליה.
אתמול סיימנו שני סשנים שהשאירו אותי עייפה, סחוטה ומרוצה. אחרי ארוחת ערב שבה כל מנה שאכלתי הייתה יותר טעימה מקודמה, הלכתי לישון בכובד נעים תחת שמיכת החורף שיש לי בדירה שאני מתגוררת בה.
וחזרה לרעידת אדמה.. אז אולי התעוררתי גם מודאגת.. מהמאמץ של הגוף, מזה שהיום יש עוד שני סשנים והגוף שלי עייף, ומכל הדברים שציינתי לפני.. החלטות של הרגע האחרון, כי הרי מחר בעצם זו ההופעה הראשונה…
אנקדוטה: ערב אחד אחרי החזרות מיראי לקח אותי להקרנה של סרט שהוא הוזמן אליו. נסענו לשם ישר כשסיימנו. אחרי שמצאנו את המקום, עלינו במדרגות הנעות ונכנסנו לאירוע עתור צלמים, אנשים שלבושים בהידור יתר, שמפניות עם פרחים שצפים בתוך הכוסות, נשים שלובשות פרווה, נעלי עקב בכל מקום, אוכל מינימליסטי ומלצרים וסדרנים שמארגנים את הסביבה הסלבריטאית. מסתבר שזה אירוע של ELLE Magazine.
כשהוגשה לי כוס השמפניה עם הפרחים בפנים, אפשר להגיד שהיה לי רגע של מודעות עצמית ופתאום ראיתי את עצמי מבחוץ עם השיער הסתור שלי כאילו שכרגע יצאתי מאיזו סערה, עם המכנסיים הכתומות הזוהרות שלי עם הנקודות הלבנות, עם נעלי הבלנסטון, המעיל האפור בצורת שק שינה ותיק הגב הירוק זוהר שלי – על רקע כל האופנה שהתפרצה שם. אם למדתי משהו ממה שהיחצניות שלי הסבירו לי כל פעם זה שבמיוחד באירועים כאלה, צריך לדעת להתבלט.
