מישהו מצא בשבילי בקרייגסליסט אופני טרק משובחות. אחרי התמקחות באסמסים על המחיר של האופניים קבעתי עם המוכר שאני אצלו תוך חצי שעה. האופניים הנחשקות היו במרחק הליכה של שעה עשרים וחמש מהבית שאני גרה בו ובתחבורה ציבורית משהו כמו שעה ורבע. העובדה העלובה הזו והייאוש שנלווה אליה דחקו בי להתקין את אובר ולהזמין לעצמי נסיעה בפעם הראשונה פה באמריקה. אחרי דקה קיבלתי הודעה שטאוונה מגיעה אלי עוד 4 דקות, ואחרי שתי דקות יצאתי לקבל את פניה. נכנסתי למכונית ומצאתי את טאוונה אבודה. כל החיים שלה היא בדי סי – בורן אנד רייזד. אבל לא ממש מכירה את הרחובות ומחזיקה את הטלפון עם הג’י פי אס כאילו שהיה התנ”ך והיא מאמינה אדוקה. היא התחילה להיות נהגת אובר לפני שלושה שבועות והיא ממש שמחה כי בזכות זה היא מכירה רחובות שלפני זה היא לא הכירה בדי סי.
כשהגענו ליעד שתינו היינו מבולבלות. הגענו למתחם של מעין מחסנים כאלה באזור די חשוד. הרגשתי שטאוונה לא רוצה להשאיר אותי לבד. התקשרתי לבחור של האופניים והוא אמר לי ללכת מאחור עד הסוף..

יצאתי מהרכב והתחלתי ללכת. טאוונה נסעה אחרי והסתכלה מסביב.
בסופה של ירידה הגעתי לשער שמאחוריו היה איש ממוצא פיליפיני שלבש כובע מצחייה ועמד ליד רכב גדול וליד אופניים. טאוונה נכנסה דרך השער אחרי.
התחלתי לדבר עם הבחור ולבדוק את האופניים. מבחוץ הכול נראה די חדש אבל אין אויר באף אחד מהגלגלים והכבל של הברקסים משוחרר. טאוונה שאלה אותי אם לחכות לי והחלטתי לשחרר אותה. קלטתי שזה הולך לקחת זמן.
הבחור התחיל למלא אויר באחד הגלגלים וכשהוא הגיע לשני הוא שם לב שהחיבור אחר ואין לו את המתאם בשביל המשאבה. הוא מלמל משהו על זה שיש לו את המתאם שאנחנו צריכים אבל זה נמצא אצלו בדירה.
אחרי שהוא דיבר עם עצמו כמה רגעים הוא שאל אותי אם אני מעדיפה לחכות לו במחסנים האלה או לבוא איתו לדירה יחד עם האופניים ,שהוא יסדר לי אותם ואוכל להמשיך משם.
לרגע עברה לי המחשבה בראש של.. אולי זו לא הסיטואציה הכי בטוחה שאני יכולה להיות בה. אמרתי לו בהתחלה שאני אחכה לו וקלטתי שאין לו כוח לחזור למחסנים האלה שוב. הוא ניסה את מזלו שוב.. ושאל שוב שאולי עדיף שבמקום שהוא יחזור, נעבור אצלו, נתקן את הגלגלים והוא יוריד אותי בתחנת מטרו. הסכמתי. איך שהוא חשתי שממש אין לו כוונה נסתרת למעט למכור לי את האופניים.

אחרי נסיעה של איזה עשר דקות הגענו לאיזה איזור סלמס עני והוא מיהר לצאת מהמכונית לתוך הבית להביא את החלקים החסרים. עברה בי תחושת אי נוחות ואחרי שהוא סידר את הגלגל אמרתי לו שיקפיץ אותי למטרו ושם נרכיב את האופניים.
קלטתי במפה שאנחנו מתקרבים לשכונה שאני גרה בה ומהתחנת מטרו אצטרך לרכב 10 דקות עד שאני מגיעה, גג. הוא הסכים וישר נכנסנו שוב לרכב לעבר התחנה.
איזה עשרים דקות לקח לו להרכיב את כל האופניים כולל את הסבל הקליל של טרק. שילמתי לו 90 דולר ויצאתי לרכיבה הראשונה שלי הביתה שהייתה ממש מפנקת. הכיסא סיליקון ביחד עם בולם הזעזועים תמך בי כל הדרך הביתה.
כשהגעתי ראיתי שגם הרווחתי את הנסיעה באובר. מסתבר שלמשתמשים חדשים הנסיעה הראשונה חינם.
קיצור… שיחוק.

בפינה החדשה אני מציגה את תבשיל השבוע שנבחר ומככב בו הקארי דלעת עם גרגירי חומוס בחלב קוקוס ואין סוף תבלינים טעימים שמישהו הכין. לצד אורז מלא
וגרעיני דלעת (מהדלעת שבתוך הקארי) שנקלו והפכו לנשנוש שדופקים לפני/ תוך כדי ואחרי הארוחה והיה גם יין לבן. מממ.. היה טעים.

עוד רגעים מהשבוע..

משלוח ראשון מהסופרמרקט..

יכול להיות שקצת הגזמנו..