הגעתי ליוסף בדיוק ב10:00.
אני חושבת שהוא היה המום שאשכרה הגעתי. אני עובדת אצלו היום עד 15:00.
בחנות הקטנה של יוסף יש שזיפים מיובשים, תמרים, תאנים, את כל סוגי האגוזים האפשריים ולאחרונה הוא גם הוסיף מוצרים חדשים מהודו ותאילנד. גם ‘שום גדול’ אפשר לקנות אצל יוסף.
בין שורות הפירות המיובשים והאגוזים יש חתיכת ריצפה קטנה שרק בן אדם אחד יכול לעבור בה ושם מתנהלת התנועה של החנות. בשביל להגיע למשהו אחד יוסף צריך להזיז חמישה דברים ואחר כך להחזיר אותם אחד אחרי השני בחזרה. כל היום מתנהל בחנות מעיין משחק טטריס כזה של לקחת, להחזיר ולארגן את החנות.

בהתחלה יוסף לא ממש נותן לי לעשות כלום ואני יושבת בכיסא היחיד בחנות. כשנכנס אחד הסוחרים הגדולים שלו יוסף מכין לי תה עם צנוברים ולסוחר ולעצמו קפה שחור חזק. אני לומדת איך החברה של הסוחר השתלטה על השוק האורגני והשוק של הללא-גלוטן. אני מקשיבה לסיפורים על חמולות של בדואים בדרום שמזמינות סחורה של מוצרים ללא גלוטן כל שבוע בשווי של 10000 שקלים בגלל של40 אחוז מהחמולה שלהם יש צליאק.

רוב הזמן לא קורה הרבה בדוכן אבל איך שהוא הזמן רץ. יוסף לא אוהב לנוח ומזיז דברים מצד לצד, ממלא את הסחורה איפה שחסר ומדבר איתי. מספר לי סיפורים על פָּרַס. איך בגיל 12 הוא היה ילד שובב שהיה עולה לגג בשכונה שבה הם היו היהודים היחידים והיה מציץ לגויות כשהן מתרחצות עירומות. ואיך בחורף אבא שלו היה לוקח אותם פעם בשבוע למקלחות ציבוריות וכשמישהו זיהה אותם כיהודים והלך להלשין לבעל המקום, אבא שלו נתן לאיש קצת יותר כסף ובסוף במקום מגבת אחת הם דווקא קיבלו 4 מגבות.

וויני נכנס. חבר טוב של יוסף. הוא רוסי ענק עם בטן מרשימה. אני מפנה לו את הכיסא והוא מתיישב בשמחה. הם מדברים על אנשים שהם מכירים ועל מפעל אחד שמייצר משטחי פלסטיק ענקים שהאחראי שם בן 70 אבל לא רוצים שהוא יצא לפנסיה כי אף אחד לא יודע את העבודה כמוהו. הם משתעשעים עם הרעיון שיוסף יצא לפנסיה וכולנו צוחקים. וויני אומר ברוסית טרודוגוליק – זה מכור לעבודה זה, הוא אומר לי. את יודעת כמו שיש אלכוהוליק ברוסית אומרים טרודוגוליק. יוסף אומר.. רבוטה זה עבודה לא? אז וויני עונה רבוטהגוליק…גם אפשר. אבל מסביר שטרודוגוליק זה יותר ספרותי. אנחנו צוחקים על העובדה שיוסף מעולם לא סגר את החנות שלו.. לא לחופש ולא בגלל מחלה.
השיחה נמשכת..ואחרי שמגיעים לזה שבארץ ישראל קשה ומר, וויני מחליט ללכת..הוא חותם במשפט – בכל מקום טוב, איפה שאתה לא נמצא. ככה אומרים ברוסית ומברך אותנו לשלום.

היום ממשיך ואני כבר מגישה סחורה ללקוחות. נותנת שירות, שוקלת ומרגישה שאני קצת יותר עוזרת ומועילה. למרות שיחסית ליוסף אני מבלה את רוב זמני על הכיסא. אני שואלת את יוסף מידי פעם, אתה צריך עזרה? ואומרת לו שיתן לי יותר דברים לעשות. והוא מחזיר לי..הכל בסדר, את תשבי. בשעת הצהריים קצת יותר מאוחרת אני שמה לב שיוסף עייף ושקצת כואב לו הגב. הוא עושה טלפון קצר ומדבר עם בחור שקוראים לו וובה. לי זה נשמע מהצד כמו עוד סוחר שחייב לו סחורה.

אחרי חמש דקות וובה מופיע בקצה של החנות ויוסף שואל אם יש לו חמש דקות.
“חמש דקות יש” הוא עונה במבטא רוסי כבד.
יוסף הולך לרכב שלפני הבוטקה, לוקח חתיכת קרטון, מנקה אותה ובמעבר הצר היחידי שיש לחנות הוא פורס את הקרטון ונשכב על הבטן. וובה נעמד מעליו ומתחיל ללחוץ לו על הגב. יוסף, באמצע היום מקבל טיפול שיאצו ונאנק מכאבים. באותו הזמן אני נותנת שירות לאישה שמבקשת בוטנים שלמים.

עד שאני מגיעה לעשות לה חשבון יוסף כבר התרומם והשתלט על הקופה. הוא שטף את פניו ונראה טיפה יותר מאושש.
אנחנו ממשיכים לדבר ולעבוד. יוסף מסדר, אני נותנת שירות ללקוחות והוא עושה להם את החשבון.

משפחה אמריקאית עוברת ליד החנות והילד הקטן שלהם מצביע על התמונה של טראמפ שתלוייה בכניסה של החנות של יוסף. אני קצת מתכווצת ולרגע נבוכה אבל זה עובר עם זה שאני דוחפת את הכף עץ לאגוזי המלך ושמה למישהי חצי קילו בשקית.
כשהייתי צריכה ללכת נפרדתי לשלום מיוסף. הוא נתן לי 200 שקלים שלא רציתי אבל לקחתי אותם בכל זאת.
זה היה היום שלי בשוק.