כבר שבוע אני נמצאת ביפן ואני הולכת לבלות פה את החודש הקרוב.

המשימה: מחקר לקראת עבודה חדשה שאני הולכת ליצור ולעלות פה בשנה הבאה. אני מתגוררת רוב הזמן ביוקוהמה, הולכת להופעות, נפגשת עם אנשים, אמנים, מוזיקאים ומספרי סיפורים. אני מבלה בסטודיו שעות לבדי ונותנת לעצמי מטלות קריאה, כתיבה ותנועה.

אחת המטלות שנתתי לעצמי היא לכתוב סיפורים קצרים מדימוי אחד או שניים שאני אוהבת. זה יכול להיות משהו שראיתי ברחוב בדרך לסטודיו, משפט שקראתי בספר, או חוויה רנדומלית. לאט לאט נערמים להם הסיפורים הקצרים. לפעמים הם קשורים, אבל בדרך כלל הם עומדים בפני עצמם.

הסיפור הראשון שאני משתפת הוא דווקא הסיפור השלישי שכתבתי

לורה, קארל והחתול

הוא התעורר באמצע הלילה ולא היה בטוח איפה הוא נמצא. לקח לו כמה שניות להבין שהוא בחדר שינה שלא שלו ושיש אישה שישנה לו על היד. הוא נזכר במעומעם בהתרחשויות של היום הקודם.

העלים נשרו על המדרכה וצבעו את הרצפה בצבעי צהוב וחום. הוא הלך בשדרה שהוא תמיד הולך בה לעבר החדר-כושר שבו הוא מתאמן. הוא תמיד עובר לפני הבית של רבקה ובהמשך הוא גם יגיע לבית הקפה השכונתי, שם הוא די משוכנע שיראה כמה פרצופים מוכרים.

האויר היה מלא בעורבים והוא חשב שזה מוזר לעונה. הוא הסתכל למעלה מידי פעם והקשיב לרעש של המעופפים. כשהוא התקרב לבית הקפה הוא באמת זיהה כמה מן הפרצופים המוכרים של השכונה והוא גם שם לב שכמה מן העורבים יורדים אל עבר השולחנות. הוא חשב על זה שהעורב השחרחר יכול לראות כמה לורה יפה עכשיו כשהוא קרוב. היא ישבה בשולחן קטן בחוץ וקראה מאחד מהספרים שלה.

הוא החליט לא להפר את ההתרחשות ובמקום להגיד שלום, המשיך ללכת בשדרה. כמה דקות לאחר מכן הוא נתקל במראה משונה. ההומלס שתמיד יושב בפינה של הצומת הגדולה היה טרוד ועסוק במשהו שמרחוק לא ניתן היה לזהות. כשהוא התקרב, הוא הבחין שחתול שחור התיישב על השמיכה של ההומלס ונראה שהוא מסרב לזוז. ההומלס, ששמו קארל, גזר בעדינות את השמיכה שלו מסביב לחתול, אסף את דבריו והתחיל לנוע למקום אחר בשדרה. הוא השאיר את החתול מאחור על פיסת השמיכה הגזורה כאילו רצה לעזוב מבלי להפריע לשנתו של החתול.

הוא חשב לעצמו כמה משונה זה והגביר את צעדיו לעבר חדר-הכושר. כשהוא נכנס למכון הוא חשב על לורה וכמה היה רוצה להתעורר לידה באחד הימים הקרובים; אולי היום, הוא החליט שיתקשר אליה כשיסיים.
הוא רץ, הרים משקולות, עשה תרגילי ידיים, תרגילי בטן, מתיחות ורק לאחר 3 שעות, יצא בחזרה לרחוב. הוא הרגיש כאילו הוא יצא לעולם אחר משהוא נכנס וניסה לדייק איפה בדיוק נמצא השינוי.
הוא החליט לרוץ את הדרך הביתה בשביל להמשיך את האימון וכשהגיע למעבר חצייה חיכה עד שיתחלף לירוק תוך ריצה במקום. עיניו היו ממוקדות ברמזור וכשהוא התחלף הוא מיד חצה את הכביש ולא ראה את המכונית שהגיעה במהירות. הוא כבר לא זוכר כלום מהרגע הזה.

העיינים שלו פקוחות בחשכה והוא מנסה לתת הגיון לדברים. הוא מסתכל על האישה שישנה על היד שלו ומזהה את לורה. הוא לא מבין איך זה יכול להיות וחש צורך עז לקום ולהכנס לשירותים. הוא לא רצה להעיר את לורה אז הוא שקל מה כדאי לעשות תוך שהוא נזכר בקארל ההומלס ובחתול השחרחר.
הוא החליט. באורח בלתי מוסבר הוא מצא סכין בשידה הקטנה ליד המיטה. הוא החזיק את הסכין מעל לורה ולא האמין שהוא הולך לעשות את זה. לאט ובזהירות הוא החל לחתוך לעצמו את הזרוע והתפלא שזה לא כאב. כשהוא סיים את המלאכה הוא הביט בלורה שישנה בשלווה והיה מרוצה מעצמו.
הוא הלך לשירותים וכשהסתכל על בבואתו במראה ראה את קארל .