הימים כבר מתבלגנים אז יש פה כמה אנקדוטות מכל מיני ימים שונים

הבוקר התעוררתי לדירה שיש בה עוד שלושה שותפים חדשים. שוגו המוסיקאי, ואשתו הצטרפו לבית ביחד עם התינוק הקטן שלהם.
כשירדתי למטה מהחדר מצאתי אותם טורחים במטבח על ארוחת בוקר עשירה (התינוק כמובן לא בישל. בכל זאת הוא תינוק). כשסוף סוף התיישבנו מלאנו את כל הכיסאות מסביב לשולחן. בתשע ועשרים היינו כבר אחרי הארוחה ואחרי ששטפנו את הכלים.

אני חושבת שהנוכחות של שוגו מכניסה אותנו לקצב קצת יותר מהיר. אולי זה טוב.
אני קצת מתוחה מהיום הזה. אני תוהה איך נעבוד ומה כדאי לי לעשות ואיך?
הם ביקשו שאני יעביר שיעור הבוקר. תכלס לא ממש בא לי אבל אני יעשה את זה בכל זאת.

אנחנו כמעט במחצית הרזידנסי באוצ’יקו והיום הרגשתי שהייתה לנו התקדמות. העבודה עם שוגו ממש מעניינת ומוסיפה נפח לחומר שכבר בנינו. בסוף היום עשינו ראן לחלק הראשון של הערב. 20 דקות הראשונות. הרגשתי ממש טוב. הימים רצים פה מהר.אנחנו עובדים כל יום מעשר עד חמש וזה לא ממש מספיק. תמיד אחרי שאנחנו מסיימים יש איזו פגישת עבודה שקשורה להפקה או לתפאורה או לתלבושות ובדרך כלל אחרי זה אנחנו מוזמנים לארוחת ערב כזאת או אחרת. כמות העבודה עצומה ואני נהנת מהאנשים שמקיפים אותי. מנהל הבמה, התאורן, המפיק, מעצבת התלבושות וכן הלאה והלאה. כולם טיפוסים שונים ומשונים שביחד יוצרים סלסילה של צירופים דיי מוצלחים. אנשים מסורים שיורדים לפרטי פרטים. זה גורם לי לחשוב בלי הפסקה. אני בעצם אף פעם לא עבדתי בכזה קנה מידה של מקצועיות כשמדובר ביצירות שלי. וככל שזה מקצועי יותר האחריות שמרחפת מעלי מרגישה לי גדולה יותר.

אחרי החזרות נסענו לפגישה עבודה ומיד אחרי זה פידלנו לארוחת ערב שהוזמנו אליה עם שחקן קומדיה יפנית מסורתית, שהגיע להעביר סדנא במקום. כרגיל , הייתה ארוחה נפלאה וטעימה.
אפילו בארוחות אני מוצאת את עצמי מנהלת שיחות מעניינות ופילוסופיות על אמנות, מוסיקה ומחול.

חתכתי הביתה.

אחרי, יותר מאוחר, מיראי ושוגו מגיעים. אני שומעת קולות עמומים כאלה כמו שיש בסדרות טלביזיה כששומעים את השכנים דרך הקירות.

הימים מתחילים להיות יותר פרקטים והזמן הקצוב מכניס אותנו לדינאמיקה קצת יותר מהירה.
מה יזמן מחר?

אנקדוטה קצרה על החנות של הנרות
אנחנו נכנסים לחנות קטנה במעלה הרחוב. חנות משפחתית. בכניסה, מאחורי שולחן קטן עם הרבה חפצים, יושבת האימא ומוכרת את הסוגים השונים של הנרות. היא מדגימה איך מטפלים בנר אחרי שמדליקים אותו. האבא והבן יושבים במרחק קטן מאחורי קיר שהחלונות שלו שקופים ושוקדים בהכנת הנרות. נרות בעבודת יד שמיוצרים בטכניקה סודית שהופכת אותם להיות ייחודיים לאזור.

מאחורי החנות אנחנו נפגשים עם הבן בשביל להבין איך אנחנו יכולים להשתמש בנרות שהם מייצרים למופע שלנו. גינה קטנה עם ברכת דגי זהב ופסל של צב. ספסל עם כריות ומשחק שח יפני מסודר להתחלת משחק חדש. זה מה שיש מאחורי החנות. הבן, אדיב ורגוע מקשיב לרעיונות ופתוח לניסיונות . הוא מסביר לנו על הטכניקות השונות ומציע לעשות ניסיון עם הצנצנת שהבאנו איתנו. בינתיים, האימא מגישה לנו תה ירוק קר.
עכשיו כבר חזרנו בפעם השנייה לחנות. הבן היה נדיב כמו בפעם הקודמת והכניס אותנו פנימה לתוך חלל העבודה שלהם. הוא סיפר לנו שבהתחלה בכלל לא רצה לעסוק במה שאביו עסק וממש התנגד להמשיך את העסק המשפחתי. הוא התרחק לעיר הקרובה ועבד באופנה. בסופו של דבר הוא החליט לחזור והוא ממש לא מצטער. הוא עושה את זה עכשיו כבר כמעט חמש שנים והוא רק בן עשרים ותשע. הוא ממש גאה בעסק המשפחתי וזה נוגע לראות ולשמוע את זה.