שתוייה לחלוטין היא התהלכה ברחובות הקטנים וניסתה למצוא את הדרך חזרה למלון שלה. היא ידעה שהיא עברה את הגבול כששתתה את הכוסית האחרונה, ובכל זאת היא הרגישה שהיא יכולה להסתדר והיא נמנעה מלעצור מונית. היא התהלכה בין מציאות לחלום וחשבה על כל בתי המלון שעברה בחצי שנה האחרונה. היא הכריזה בקול בפני איש אנונימי שישב על ספסל ברחוב, ‘אני חיה בעולם המלונות’, ולא התמעמעה לרגע כשהוא הסתכל עליה במבט לא מבין.

בחצי הדרך היא התיישבה בעצמה על ספסל ריק בשדרה הגדולה ועצמה את עיניה. המילים שמגדת העתידות לחשה באוזנה הדהדו לה בראש. אף אחד לא שם לב כשהיא התכופפה לעברה וסימנה לה להתקרב.

למה היא חושבת שאני הולכת למות?

היא נסתה לחשוב על החומרים האסורים שהתנסתה בהם בזמן האחרון ועל כל הסקס שקיימה בלי הגנה. היא חשבה על דברים שאכלה ועל כל הפעמים שכמעט נדרסה כי עברה במעבר חציה כשהאור ברמזור היה אדום. היא נסתה לחשוב עם מי היא צריכה להתפייס וממי היא צריכה להפרד. היא הייתה מופתעת כשלא מצאה אנשים, לא בשביל להתפייס, ולא בשביל להפרד. מלאה בעצב ובדידות היא נרדמה על הספסל החום ברחוב.


אחרי שהחזירו אותו מבית החולים הוא כבר ידע שזה נגמר בשבילו. אף אחד מבני משפחתו או מהרופאים לא רצה להגיד לו שום דבר בבית חולים אבל הוא כבר ראה את הכתם הכהה והגדול שהיה לו במרכז הבטן כששמו את השיקוף של צילום הבטן שלו על המתקן של האור. הוא לא שמע מה הרופאים אמרו לבני משפחתו אבל הוא כן ראה את תנועות השפתיים שלהם ואת מבטו המיואש של בן דודו מבעד לזכוכית. הוא הבין שזה נגמר.

בלילה ההוא הירח היה מלא. הוא ישב ליד החלון כשבן דודו נכנס לחדרו עם עניים לחות.
בלי להסתכל עליו הוא אמר לו בקול מלא חמלה… גבריאל, כולם חולמים. החתולים חולמים, הכלבים חולמים, בני אדם חולמים ואם נאמין למה שכתוב בספרים גם הירח וההר חולמים.


בבוקר התאספו כמה אנשים מסביב לספסל החום. הם הסתכלו בפליאה בבחורה הצעירה, המוטלת על הספסל. מישהו אמר שהיא לא נושמת ומישהי נוספת צעקה, תתקשרו לאמבולס!, תתקשרו למשטרה!
הם היו חבורה של שמונה או עשרה אנשים חסרי אונים. הם לא הכירו אחד את השני אבל הרגישו באופן משותף שהם לא יכולים לעזוב את המקום לפני שכוחות ההצלה יגיעו.
זה הרגיש להם כמו נצח עד שהאמבולנס הגיע לפנות את האישה האנונימית.

אחרי שהכניסו אותה לרכב והיא נעלמה מהרחוב, הם מיד התפזרו בהקלה לעיסוקיהם.
מאוחר יותר, בערב, איש איש בביתו הרהר באישה ששכבה בלי רוח חיים על הספסל ותהה מי היא ומה קרה לה.