בית אבות?

הוא רק בן 33, מנהל בית אבות ומתגורר שם עם משפחתו ביחד עם עוד עשרים זקנים אחרים. השיער שלו צבוע בבלונד והוא לובש חולצת הוואי עם מכנסיים לבנות. יש לו שני ילדים, סבא אחד מת וסבתא שגרה בבית האבות.

היא לא יכלה שלא לחשוב על הבחירה המשונה שלו. היא בגילו, בלי ילדים ומסתובבת בעולם. מדוע בחר לחיות בן אנשים חולים, דימנטים, וגוססים?

היא הגיעה לראיין אותו מטעם העיתון שבו היא עובדת ולפני שהגיעה לא היו לה ציפיות. בשלב מוקדם יחסית של הראיון היא כבר התעייפה והחלה להשתעמם. מכשול השפה עמד בניהם והיא הרגישה שהמתורגמנית שלה לא עושה עבודה טובה. בכל זאת החליטה לנסות ולהבין מה עומד מאחורי ההחלטה שלו ואיך הוא הגיע לאיפה שהוא נמצא היום.

הם יושבים ליד שולחן גדול בחלל משותף ויש מסביב המון התרחשות. מידי פעם זקנה דימנטית זועקת ומוציאה קול מחריד אבל זה לא מזיז לאף אחד מהאנשים שמסביב.

ילדים מתרוצצים בין הזקנים והוא מסביר שרק שניים מהם שלו. הילדים האחרים באים אחרי בית ספר כי אין להם איפה להיות. הם עוזרים בבית אבות ואז מקבלים כמה זמן מול המסך הגדול של הטלוויזיה שגם נמצא בחלל המשותף. הם משחקים במשחקי וידאו פסיכודאלים והקונטרסט בין המסך לזקנים עם הסינורים שמזילים ריר, מחריד אותה. הוא שם לב למבט המעוות שלה ואמר ‘אבל קודם הם צריכים לבצע את המשימות שמוטלות עליהם’, חייך וחשף שיניים לבנות מידי לטעמה.

בכל פעם ששאלה אותו על הסיפור האישי שלו המתורגמנית שלה חזרה על אותו משפט משעמם. משהו על זה שהוא רוצה בטובת הזקנים ושזה לא מקום רגיל כמו כל המקומות האחרים.

לאט ובעקשנות היא גילתה שבמקור, המבנה הזה היה בית מגורים משותף לצעירים. אנשים באו והלכו מכל העולם ונראה שאורגיות היו משהו יומיומי. הוא מלמל משהו על הילדים שלו והמתורגמנית תרגמה את מילותיו בקול כל כך חלש שהיא לא הבינה דבר. לא היה לה כוח להתעקש, היא המשיכה עם השאלות ופשוט הבינה שמשהו בדרך כנראה השתבש מאוד.

בכנות מפתיעה הוא העיד על עצמו שהוא חסר כל יכולת מקצועית ואין לו טיפת ידע. הוא רק היזם הדגיש וציין שהפרויקט הזה שייך להמון אנשים. מי אלה המון האנשים האלה? היא חשבה. אין לו רשיון להפעיל בית אבות, אבל הוא אסף לדבריו אנשים שהם יודעי דבר בתחומים ותפקידים שונים. יש מישהו שמבשל, יש מישהי שנראת כמו אחות מוסמכת וככה הלאה. מהצד זה הרגיש לה כמו הכיסוי המושלם להונאת ענק של קבוצת אנשים גדולה אבל היא לא הצליחה לשים את התחושות שלה על גבי משהו מוחשי ועובדתי.

היא התבוננה בסובבים ופתאום לא הייתה בטוחה שהזקנים המעוותים שמולה אינם שחקנים. אולי היא עדה עכשיו לפרפורמנס מהמשובחים שיצא לה לראות?הוא קטע לה את המחשבה והוסיף שבערבים, כשהזקנים הולכים לישון בחדרים שלהם למעלה, החלל שאנחנו יושבים בו, הופך להיות חלל עבודה משותף. אנשים מגיעים עם הלפטופים שלהם ועובדים, משתפים אחד את השני ברעיונות. איך שהוא היה קשה לה להאמין לפיסת מידע הזו.

אחרי שעה ורבע היא הרגישה שהגיעה למבוי סתום ואין לה עוד במה לנבור. היא הודתה לו בנימוס והסתכלה עליו בחשדנות כשהוא ליווה אותה עד היציאה אל הרחוב, כאילו רצה לוודא שלא עלתה על התרמית.