ביפן יש בתי קפה מרהיבים ביופיים.
בדרך כלל התצוגה של דברי המתיקה היא תענוג לעין ולחך

סיפור מספר 4

אשמה,עוגה ושמלה ורודה

היא יצאה מהחדר שלה במלון בחופזה. היא החליטה ללכת לבית קפה הרחוק שנמצא במרכז קניות יוקרתי בצד השני של העיר. היא לבשה את השמלה הורודה שלאחרונה הרגישה בה הכי טבעית בעולם.

היא הלכה בין הרחובות הגדולים והקטנים באופן רנדומלי. שברים של זכרונות הציפו לה את התודעה. היא לא בדיוק זיהתה את המקומות שהיא חלפה על פניהם אבל באותו הזמן היא הרגישה שהכל מוכר לה. באחת הפניות היא נכנסה לרחוב קטן ומעוגל. הרחוב היה שקט מאנשים והייתה לה שוב את התחושה שהיא הייתה שם בעבר.

ככל שנכנסה עמוק יותר לרחוב תחושת מחנק לפתה אותה. היא החלה להאיץ את צעדיה בלי סיבה שנראת לעין, אך ככל שהתקדמה נראה שהרחוב ממשיך להתארך ולהתעגל. היא הסתכלה קדימה, ימינה, ושמאלה לבדוק אם יש פנייה שהיא יכולה לצאת אליה וכשראתה שפשוט אין מוצא המשיכה קדימה עם הרחוב. לרגע לא חשבה לסגת לאחור ולחזור את הדרך. משהו הפחיד אותה. ככל שהזמן עבר היא הרגישה יותר ויותר לכודה.

המעגל המשיך ולרגעים היה נדמה לה שהיא כבר עברה באותו מקום כמה פעמים. לא יתכן שהיא בלופ. הרי היא נכנסה לפה איכשהו ולכן בטוח יש דרך לצאת. כך חשבה לעצמה בנסיון להרגיע את החרדה שכבר מזמן השתלטה עליה.

בתזמון מושלם לסרט אימה כשהיא כבר ממש מאבדת את האחיזה שלה במציאות, היא החלה לשמוע נשימות קצובות שלא שלה. אז כבר הפנתה את ראשה בחדות ובבהלה לראות אם יש מישהו לידה, אם מישהו רודף אחריה. כשהיא סובבה את ראשה לא ראתה איש. מישהו מתעתע בה, היא חשבה.

איזה מן משחק חולני זה? ולמה שמישהו ירצה להרעות לי? היא המשיכה לשמוע את הנשימות וברגע של תסכול ואימה החלה לרוץ כשהיא עדיין מסתכלת בחדות הנה והנה לבדוק אם מישהו רודף אחריה. דמעות החלו לרדת על לחייה.

זהו בית תה שמתמחה בעוגות. והיא הזמינה פאי בננה ותה פשוט. בית הקפה בקומה השלישית והחלונות שלו צופים לקצוות של עצים ובניינים גבוהים במיוחד. עכשיו מתנגנת בו מוסיקה קלאסית שמנתקת אותה לגמרי מהרחוב. היא מרגישה כאילו היא בקפסולת חלל והיא נהנת מהסטריליות. היא צוללת לתוך הפאי בננה ולמרות שניסתה לשמור על נראות מאופקת מרגישה כמו ילדה קטנה שרק מחכה לפרס המתוק.