התעוררתי הבוקר בלי תחושה מיוחדת. סידרתי את החדר שלי והתחלתי לארוז את המזוודה. יש לי פה עוד את היום ואת מחר אבל כבר ניסיתי לחשוב מאיזה חפצים אני יכולה להיפטר בשביל שהמזוודה שלי תהיה יותר קלילה. יש לי המון דברים בתיאטרון שאני צריכה לא לשכוח.
כהרגלי ירדתי למטה , הכנתי לעצמי קפה וצפיתי בוידיאו של החזרה הגנרלית. הבית שקט. עוד בוקר של האנג- אובר עובר על הבית.
ובכל זאת היום זו הפרמיירה, אולי אני מתרגשת.
אני מתרגשת מזה שההופעה בחמש אחה”צ ובשש וחצי כבר הכול מאחורי.

אני חושבת על כל הדימויים שהיו לי בראש כשהגעתי לאוצ’יקו ועל הפגישות עם אנשי המקצוע השונים. ציורים שציירתי בשביל לנסות להסביר מה בדיוק רוצה על הבמה. אתמול זה היה מרגש לראות את הסט וכל החפצים מתמזגים למשהו אחד. עולם אחד, שלם.

אני חושבת שיקח לי כמה ימים לעכל את ההופעות