אני לא אוהבת טרוולינג דייז..תמיד יש לי את התחושה שמשהו הולך להשתבש.
התעוררתי מוקדם. הכל תקתק כמו שצריך. הכנסתי את הדברים האחרונים למזוודה וסגרתי אותה. הדברים החשובים נכנסו לתיק הקטן כולל הקופסה של המתוקים המיוחדים שקניתי אצל מסמודי
הדבר היחידי שרכשתי בטוניס.

בעשרה לשבע אני ורפרם יצאנו מבית קורדוזה ואחרי דקה כבר היינו במונית בדרך לשדה. עד עכשיו.. הדברים מתקתקים..אפילו הגענו עשר דקות מוקדם יותר ממה שחשבתי. אנחנו נכנסים לשדה אחרי ששילמנו לנהג ומסתכלים על לוח הטיסות.
חשכו עיני
טיסה 573 של טוניסאייר מהבהבת באדום ובמקום 9:20 מופיעה השעה החדשה באדום..13:00
דיליי מטורף.
שיט!

אני מפספסת את הקונקשין שלי ברומא פור שור
איזה נאחס.
רפרם נותן לי לגלוש על האינטרנט שלו ולכתוב מייל לחברת נסיעות שרכשתי ממנה את הכרטיס.
הם לא חוזרים אלי ויותר מאוחר אנחנו מנסים להתקשר דרך הסקייפ של רפרם שנשאר בו קצת קרדיט.
מחייגים והכל בגרמנית.
גלישה נוספת מגלה לנו את המספר האמריקאי והבריטי. האמריקאי לא עובד. שיט! הבריטי דווקא כן. יש!
אני מגיעה לנציגה שירות ופורסת בפניה את המצב. היא מבקשת שאמתין ורפרם מזהיר שיש לו משהו כמו יורו בחשבון אז יש מצב שהשיחה תתנתק. אחרי חמש דקות היא חוזרת אלי עם הבשורה שהם ישלחו לי למייל כרטיס חדש מרומא אבל שאני חייבת לאשר אותו. הסברתי לה שכדאי שיעשו את זה מהר כי עוד מעט לא יהיה לי ווי פיי. רפרם טס לאיסטנבול ובעוד עשרים דקות לא תהיה ברירה, דרכינו יפרדו ולא אוכל לגלוש לו על האינטרנט.

היא מבטיחה שתעשה מאמץ לעשות את זה במהירות.
אני ורפרם מושכים את הזמן לפני שהוא ממש חייב להיכנס ואני מספיקה לקבל מייל עם כרטיס חדש..אני מאשרת להם. ב19:00 בערב הטיסה החדשה מרומא. מספיק זמן.. גם עם יש עוד איחורים. אני ורפרם נפרדים.
אני מחכה עוד שעה לפני שאני יכולה לעשות צ’ק אין וכשאני מגיעה לדלפק אני רואה שהטיסה התאחרה בעוד שעה..הבורדינג רק ב13:30

מארד!
אני מקווה שלא יהיו עוד איחורים
אני עוד צריכה לאסוף את המזוודה שלי ברומא ולעשות צ’ק אין מחדש לטיסת המשך לבוקרשט

כבר אמרתי שאני לא אוהבת טרוולינג דייז?
אז עכשיו אני בתוך השדה בתוניס שותה קפה קטן ועם 25 דינר בכיס.
חושבת על מה לבזבז אותם..ומקווה שההמשך של היום הזה יהיה לי חלק.

כשמתקרב הזמן לבורדינג השעה משתנה מ13:30 ל14:30. וואט!!! אנשים מתקבצים בעצבנות ומתחילים לצעוק על שני דיילי קרקע. חמש טיסות של טוניס אייר התעכבו בשש שעות! זה המון קונקשנים שאנשים פיספסו. אני עומדת שם בחרדה ושואלת מישהו שנראה שיודע לדבר באנגלית מה קורה?. הוא נסער ומתרגם לי את ההתרחשות ובעיקרון הוא מסכם שטוניסאייר פשוט שמים זין על הנוסעים, כולאים אותם ובשדה ולא משאירים אף ברירה אחרת מעבר ללחכות כמו מטומטמים.
עכשיו הם מבטיחים שהטיסה תצא ב15:00!!!. שלוש!?? מה קורה פה? אני מתחילה ממש להתיאש וגם לקלוט שאני עלולה לפספס את הקונקשין של הטיסה החדשה מרומא לבוקרשט ב19:00.
הלחץ מתגבר ואני פשוט לא מאמינה שזה מתרחש.

אני מנסה לעשות חישוב מהיר בראש אם אני יכולה להספיק או לא..ומקווה בכל כולי ..שכן.
סוף סוף עברנו את הבורדינג ואני במטוס אבל כבר אחרי שלוש.. ונראה לי שיקח עוד רבע שעה במינימום עד שנמצא את עצמנו האויר..
שאלתי איזה דיילת אם נראה לה שאצליח להספיק לקונקשין שלי והיא עשתה לי פרצוף מלא רחמים שהסגיר שלא נראה לה.
אני מתה.
אחרי 45 דקות במטוס אנחנו ממריאים ואני כבר מנסה להיפרד מהרעיון שאני הולכת להספיק לקונקשין ונרדמת.

חמישים דקות אחרי אני נוחתת ברומא.  עשרה לשש והטיסה שלי ב19:00 . מה הסיכויי?.
אני יושבת דיי בתחילת המטוס וכשהמנורות של החגורות נסגרות אני ישר נעמדת
כשהגעתי לשרוול כבר התחלתי לרוץ. רק שזה שרוול שמוביל למדרגות ולאוטובוסים האיטיים האלה שמחכים עד שהם מתמלאים בנוסעים ואז נוסעים ב20 קמש עד הכניסה לטרמינל.
18:10..
שיט.
האוטובוס מתחיל לנסוע באיטיות ואני משתגעת
אחרי כמה דקות הוא מחנה ופותח את הדלתות.
אני רצה.
התור של הדרכונים האירופיים ריק ואני עוברת במהרה. מזל שיש לי את הדרכון האירופאי
משם בריצה לאסוף את המזוודה
מסתכלת על הלוח.. תוניס.. מסוע 10
אני רצה.
עוברת את 1,2,3,4,5,6,7,8,9 ומגיעה. מסתכלת על המסך עוד חמש דקות המזוודות מתחילות לצאת. 18:20..
שיט.
מתחילה תזוזה ואני נעמדת ליד הפתח..אחרי כמה דקות המזוודה שלי יוצאת
רצה למעלה לצק אין ובאינפורמיישן האישה אומרת לי שאני לא בטרמינל הנכון.
שיט.
יורדת מהר למטה, יוצאת החוצה, פונה שמאלה ומתחילה לרוץ.. עם המזוודה נכנסת לטרמינל ומגיעה לאינפורמיישן. בנימה לחוצה משהו אני שואלת את הפקיד איפה העמדה של בלואייר(שזו החברת תעופה שאני אמורה לטוס איתה ) אני טסה לבוקרשט!
הוא מצביע לאן שהוא ומסנן לי שהוא לא יודע אם זה עדיין פתוח או שכבר סגרו את הטיסה

באמת תודה לך..
רצה
אני מזהה את הטייטל של בלואייר ורואה שם שתי דיילות
אני מגישה לאחת הדיילות את הדרכון ומתנשפת

היא אומרת לי להרגע, ושעוד הגעתי בזמן אבל אני עדיין לא נרגעת
היא מחפשת אותי במחשב..
לא מוצאת
שיט
היא מבקשת לראות את הכרטיס ואני מראה לה את ההזמנה שיש לי במייל
היא אומרת שזה לא מספיק ושאני לא מופיעה במחשב

וואט דה פאק!!??
אני מחזיקה את הפנים עם הידיים ומנסה להראות חסרת אונים והכי מסכנה שאני יכולה להיות
זה עובד והיא מכרטסת לי את הכרטיס
18:30..
מתחיל הבורדינג..ואני חוזרת לרוץ
עוברת במהירות את הבדיקה הביטחונית, ואת הבדיקה של הדרכונים.
אני בתוך השדה.
רצה
אי44
זה רחוק!!!
רומא זה שדה ענק ויש פאקינג רכבת בשביל להגיע לגייט
רצה
ברבע ל19:00 הגעתי לבורדינג אחרונה
עם פנים אדומות מאוד ושרוכים שנפתחו לי איפה שהוא בדרך אני מגישה את הכרטיס ונכנסת לשרוול..
הספקתי לטיסה
אני לא מאמינה
הצלחתי…

ביי ביי טוניס
יפה, מעניינת, מעוררת וטעימה