בתחנה הבאה שלנו הגענו לצפון אוסקה. מקום שנקרא מינו.
אחרי נסיעת לילה מפנקת עם מושבי אוטובוס שמזכירים כסאות של רופא שיניים ושינה ללא הפסקה יצאנו לקור מקפיא ושלג.
הפעם הגענו לצ’אקו. בעלת בית ספר משונה לאנגלית שמתחיל בבוקר בתור גנון וממשיך בתור חוג לאנגלית לכל הגילאים בהמשך. צ’אקו באה לפגוש אותנו עם בגדים צבעוניים, מלא מייק אפ, וכובע. היא הראתה לנו את הדירה שהייתה ממש צמודה לבית ספר שלה והסבירה לנו את כל מה שאנחנו צריכים לדעת. יש מטבח קטן, שירותים קטנים, מקלחת קטנה שעדיין הכילה אמבטיית פורו, חדר שינה עם מזרון מתנפח ומלא מלא שמיכות נגד הקור העז.קבענו שנפגש בערב לארוחת ערב והיא נפרדה מאיתנו לעת עתה.
לא נשארנו הרבה זמן בדירה כי לא יכולנו לסבול את הקור. יצאנו להליכה לעבר מה שנראה במפה כמו פארק עם מפל. עברנו כמה סופרים וקנינו לנו צידה לדרך בצורת אוניגירי. והמשכנו בהליכה.
עלינו יחד עם הכביש למה שנראה לנו כמו ההר שבו נמצא המפל. מדי פעם ניסינו לעצור טרמפים שיקרבו אותו ליעד אבל זה לא ממש עבד. עד… שזה כן עבד ונהג של מלון יוקרתי באיזור עצר ואמר שיקח אותנו. הוא נסע מאוד בזהירות בדרך הפטלטלה והקפואה וכשהוריד אותנו נתן לנו מפה וביקש שנזהר. הודנו לו מאוד והמשכנו לעבר השביל שהיה מלא בשלג.
המראה היה כאילו לקחו אותו מיער נורבגי של הרוקי מוראקמי. הצבעים היו חזקים ובהירים. לבן של השלג וירוק עז של העצים. גם המים שהיו בנהר שלצידו התהלכנו היו צלולים. אחרי שהגענו למפל, המשכנו ללכת בפארק שנמצא ביער על ההר ועובר במעין איזור מאוד ישן עם בתים מלפני מאות שנים. זו הייתה הליכה יפייפיה שגרמה לנו להגיע בשנייה האחרונה לארוחת ערב שקבענו עם צ’אקו.
צ’אקו לקחה אותנו למסעדה הודית והזמינה אותנו לארוחת ערב. דיברנו על פוליטיקה ופגשנו את הבת שלה שהייתה כל כך עייפה מיום לימודים ארוך עד שקרסה לצד צלחת עם קארי.
למחרת נסענו לקיוטו, לא לפני שקיבלנו בנטו-בוקס מצ’אקו שחס וחלילה לא נהיה רעבים.
בילינו את כל היום בקיוטו בין מקדשים בודהיסטים, מקדשי שינטו והליכות ארוכות. התשנו את עצמנו עד שכבר לא היה לנו כוח ואחרי שעברנו את כל האטרקציות המומלצות התחלנו לעשות את הדרך חזרה לאוסקה.
למחרת עשינו עוד טיול קטנטן וקבענו עם צ’אקו שנבשל יחד ארוחת ערב לפני שאנחנו עוזבים למחרת.
כשחזרנו מהטיול, צ’אקו כבר הייתה עמוק במטבח ולא נשאר לנו מה לעשות. היא הכינה ארוחת ערב גדולה, טעימה וצימחונית. צ’אקו היא אשה מיוחדת במינה. היא אלמנה וגרושה מבחור צרפתי שישב בכלא התאילנדי והמקסיקני. היא מאוד חכמה ופסימית. היא מאוד מודעת להמון בעיות שיש ביפן ומתנגדת למשטר שקיים שם עכשיו. כמו כל שמאלני שפוגשים בכל מדינה בעולם היא שונאת את מי שעומד בראשות השילטון (אפילו מפריזה ומכנה אותו היטלר) ועדיין אומרת ששום דבר לא ישתנה. שהמערכת יותר מידי חזקה. היא סיפרה לנו המון פיסות מידע על כל הדברים שהיא לא אוהבת שמתרחשים ביפן.
היה מעניין לשוחח איתה על פמיניזם ועל זוגיות. על התפיסות השונות בתרבויות שונות וכמה הבחירות שלה ממש לא קונבנציוליות בחברה היפנית השמרנית שבה היא חיה. על שיטת החינוך הקשוחה שמכריחים ילדים ללמוד עד שתיים עשרה בלילה ואיך היא ממש לא מתנהגת באותה צורה עם הילדה שלה.
בסוף הארוחה עזרנו לה לנקות ושטפנו את כל הכלים והיא קבעה איתנו בבוקר למחרת שתיקח אותנו לתחנה.
לפני שנפרדנו בחיבוק, צ’אקו נתנה לנו מתנה – שקיות חימום שלא יהיה לנו קר. והמשכנו לתחנת הרכבת לכיוון קובה…