לא כל כך מזמן הגענו לפה והיום אנחנו עוזבים. חודש ימים עברו והבוקר התעוררנו ממש מוקדם. ירדתי לצחצח שיניים כבר בחמש בבוקר והופתעתי לגלות את מיראי כבר במקלחת. עברתי במטבח וגם מריה הייתה ערה. זה היה משונה. לא ציפיתי לראות אף אחד עדיין. רק שוגו שנשאר לבלות באוצ’יקו עכשיו לכמה ימים , לא התעורר. שקט ואפשר לשמוע את הציפורים, צרצרים ועוד חיות מעופפות מבחוץ.
מה זה היה? כל התקופה הזאת וההופעות האלה?
חודש עבר ואני לא יודעת אם זה נראה לי הרבה זמן או מעט זמן .

אני אוהבת את העבודה שיצרנו והיה מדהים אתמול.
היצירה המשיכה להתפתח ולהשתנות מהחזרה הגנרלית עד ההופעה השלישית.
אתמול אחרי ההופעה השנייה היינו עייפים. שלושתנו, כל אחד בזמנו ובמקום שהוא בחר נרדם לכמה רגעים.
בין ההופעות לא עבדנו על תיקונים או דיברנו על ההופעה שרק עברה, פשוט הנחנו לדברים לשקוע בלי לומר דבר.
לפני שההופעה האחרונה התחילה היינו רגועים וקצת עייפים, אולי מותשים. היה מנחם לראות את מיראי , שוגו ויושי מנהל הבמה בחושך של מאחורי הקלעים רגע לפני שעלינו.
ההופעה הייתה נפלאה. הרגשתי שנתנו פשוט את מה שהיה לנו לתת. לא דחפנו יותר מידי ולא הוצאנו אנרגיות מיותרות. זה היה מדויק.
ההופעה השלישית הייתה הטובה ביותר וכשסיימנו אותה התחבקנו מיוזעים ומאושרים.

אחר כך כבר קרו הרבה דברים. הייתה מסיבה, הייתה ארוחת ערב ועוד כל מיני דברים בדרך. רציתי שיהיה לי רגע עם מיראי ושוגו אבל זה כבר לא קרה. היינו באותו מקום אבל התפזרנו בין כל האנשים הרבים שהקיפו אותנו.
אנחנו נפגש באוקטובר ואנחנו מנסים לארגן משהו בתל אביב בינואר אבל הלוח זמנים של שלושתנו מאוד צפוף.

עכשיו אנחנו כולנו יושבים שוב סביב השולחן שקצומי בנה. זו סיטואציה מוכרת שלעת עתה נהיה בה בפעם האחרונה. קצת שרים, צוחקים ומדברים.