מצאנו מקום מחוץ לעיר שהיה נשמע לנו מדליק ולא תיירותי עם אופציה לחוויה שיכולה להיות קצת יותר ‘אוטנטית’. קבענו עם הבחור שיבוא לאסוף אותנו מהרכבת אחרי שיובל התכתב איתו בפייסבוק.
אחרי כמה דקות מופיע איש שנראה כבן 55, עם שיער ארוך, לבוש בשרוול וסרט על ראשו. היפי. הוא נופף בשלט שכתוב עליו kesem שזה השם הבדוי שיובל משתמש בו בפייסבוק, לכן כשהוא הראה לי את השלט לא הבנתי ממש מה כתוב שם.
נכנסנו לרכב גדול וחדיש למדי ויצאנו לדרך. לאיש הייתה אנגלית מעולה והסתבר שהוא בכלל מתגורר בוושינגטון והוא שף של מסעדה תאילנדית שם.. עובדה המבשרת טובות על עתידנו.
אחרי בערך 25 דקות הגענו למקום שקשה לי ממש לתאר אותו. מעין מבנה עץ מאוד צנוע אבל לא קטן, עבדו בו כל מיני עובדים ובהם אישה חמודה (אפו) שישר כשהגענו הביאה לנו תה קר ואבטיח.
כולם היו מסבירי פנים ואקסטרה חמודים. האישה הכינה לנו משהו לאכול ואחד העובדים סידר לנו זוג אופניים. יצאנו מלאים לפדל באיזור. עברנו דרך המון מטעי קוקוס ובננות. מטעים שנמצאים בתוך ביצות ראינו קופים, כלבים ועוד כל מיני בע”ח והמון ירוק. אחרי שעתיים כבר הרגשתי שנשרפתי בפנים, התחת התחיל לכאוב לי מהכיסא, וגם כפות היידים מהכידון הברזלי. חזרנו לגסטהאוס.
עלינו לקומה השנייה שם יש מעיין סלון נעים וגם שם נמצא החדר שבו אנחנו ישנים. עוד לפני שהספקנו לשבת אפו הביאה לנו פירות ותה קר ומיד אחריו קוקוס צעיר לכל אחד עם קשית..
כבר התחלנו להרגיש לא נעים..
עוד לא הספקנו להיות שעה בבית וכבר הכינו ארוחת ערב.. אנחנו ירדנו למטבח לעזור. יובל חתך את השום ואני קילפתי סוג של שורש שאני לא יודעת את שמו. תאו (בעל המקום שגם אסף אותנו מהרכבת שהוא גם שף) התחיל לתת הוראות לאפו ולבשל את ארוחת הערב.
על השולחן היו שתי מנות ענקיות של ירקות וטופו כל אחת קצת אחרת. אורז ומרק טום קאו מדהים שרק רציתי ממנו עוד ועוד. אחרי הארוחה הוגש אבטיח. הייתי כל כך מפוצצת והרגשתי שהגוף שלי לא יודע להתמודד עם כל כמות האוכל הזאת.
יכולתי רק ללכת לישון ולהאמין שאני אתגבר..

למחרת בבוקר התעוררנו בשקט והתחלנו לקרוא לאן אנחנו ממשיכים מפה..כשסוף סוף יצאנו מהחדר לסלון בשביל לקרוא קצת ספרים קראו לנו לרדת לארוחת הבוקר.
השף בישל שוב ארוחה ענקית ולא פרופורציונאלית. אני עדיין לא נרגעתי מהארוחה שהייתה בערב הקודם.
בבוקר היה מרק אורז, חביתת ירק ומנה ענקית של ירקות וטופו.. רק אציין שהם מגדלים את הדברים בעצמם בחצר..
אחרי הארוחה תאו הציע לקחת אותנו לחוף ים, למקום שיש לו גם גסטהאוס ושהוא יעשה לנו סיבוב באזור.נעננו בחיוב. חשבתי שיהיה נחמד לבלות בים עוד קצת לפני שאני חוזרת.
כאן אציין שלמארח שלנו יש כל הזמן ג’וינט בפה וכשהוא מדבר איתנו ומספר לנו את קורות חיו זה קורה בריפיט של לפחות חמש פעמים. בנסיעה ארוכה מאוד שהתארכה עוד ועוד בייחוד בגלל שתאו התבלבל בדרך כמה פעמים ולא היה לא מושג איפה הוא.
הנסיעה עברה עם שיחות שהיו קופי פייסט של שיחות שכבר עשינו. לים לא ממש נכנסנו כי התחיל גשם פתאומי אבל
בכל זאת היה מהנה והיינו בכמה נקודות דיי מרהיבות ביופיין.
אז מה למדתי על תאו בכל הזמן הזה? הוא נסע בצעירותו לבוסטון אחרי שהכיר את אשתו האמריקאית/יהודייה בבנגקוק עשה איתה ילדה אחת (מאיה) שעכשיו כבר בת 24 (לומדת מאסטר בסוציולוגיה ונוסעת בקרוב עם אמה היהודייה לחתונה בארץ הקודש), התגרש התחתן שוב ונולדה לו עוד ילדה (ג’ין) שכבר עכשיו בת 19. שוב התגרש.לפני עשר שנים פתח מסעדה בוושינגטון. ארבע השנים הראשונות היו קשות אבל אז פתאום הוא התחיל להצליח. הוא לא האמין. עוד עובדים עוד לקוחות ומאיך שהוא ציין את זה “oh my god it’s working”. הבת שלו מאיה עובדת אצלו במסעדה (רק שלוש פעמים בשבוע, ב weekends יש מישהו אחר) . הוא גר מעל המסעדה (It’s comfortable) ואם אין לו עניינים לסדר תמיד אפשר למצוא אותו במטבח. שבע שנים הוא מצליח עם המסעדה שלו ועכשיו בא לו לחזור לתאילנד.תאו שונא את הפוליטיקה של תאילנד ושונא גם את המלך. הוא מתפלא שאנשים סוגדים לו עדיין ומייחל שהמונרכיה תגמר ותתחיל כבר הדמוקרטיה (שהוא כל כך נהנה ממנה באמריקה). הוא נולד כאן וגם אימא שלו מכאן אז זה רק מתבקש שהוא יחזור לכאן. הוא נהנה מהניסיון להקים את ה bed and breakfast וזו השקעה לטווח ארוך..הוא תמיד יכול למכור.. הוא מתעטש בקול גדול (אאאהההפפשש) והאוטו טיפה סוטה מהנתיב..

אחרי כמה פעמים ששמעתי את הסיפור הזה (כמובן שהיו יותר פרטים) הגענו לבית היישר להכנת ארוחת הערב. יובל חתך פפאיה כמו שאפו הראתה לו בשביל הסלט פפאיה ואני גירדתי קוקוסים לקערה בשביל הקארי דלעת שתאו תכנן לבשל. עבדנו איתם במטבח ואחרי שני סלטי פפאיה שתאו הכין הגיע תורנו וגם אנחנו הכנו כמה מנות..
הארוחה הייתה מדהימה.
קארי דלעת, סלט פפאיה חריף, סטיקי רייס ושוב שתי מנות ענקיות של ירקות מוקפצים.. לקינוח היה אננס קפוא שפירקנו לקוביות..
התפוצצתי ….שוב..
מחר זה היום האחרון שלנו בגסטהאוס של תאו ואפו. בערב אנחנו נוסעים ברכבת לילה לבנגקוק ומשם הדרך קצרה לטיול פילים 😉 והביתה