הוא המציא את אדם ברגלר פשוט בשביל שיהיה לו על מה לדבר במסיבות הקוקטייל הבלתי נסבלות האלה שהוא כל כך שונא. אישתו תמיד הכריחה אותו לבוא איתה לאירועים האלה, חנוט בתוך חליפה שחורה שקטנה עליו לפחות בשתי מידות. הוא תמיד סבל במסיבות האלה עד שהוא המציא את אדם ברגלר, אדם מוזר עם שיער שחור מלא, עיינים בולטות ויד אחת ארוכה יותר מהיד השניה. יש לו צורת דיבור אקצנטרית, הוא חוצפן ולעיתים וולגרי. אישתו שאלה אותו פעם מי זה האדם הזה שמעולם לא סיפר לה עליו. הוא ביטל את שאלתה באמירה בנאלית, ‘לא חשבתי שאנשים כאלה מעניינים אותך ולא רציתי לשעמם אותך בהגיגים עליו, הרי הוא מטורף’.

הסיפורים על אדם נהיו סנסציה במסיבות הקוקטייל השכונתיות. כולם חיכו להם שיגיעו וכשהוא היה נכנס בדלת, ישר היו מקיפים אותו שבעה, שמונה אנשים. אישתו הייתה נדחקת לאחור ומעט נעלבת. לעיתים היא פרשה לבר ולקחת לעצמה משקה.

בזמן שהוא היה מפליג עם הסיפורים על אדם, בונה לו את הדמות, מוסיף פרטים על חייו ומספר על הרפתקאותיו, אישתו הייתה שותה משקה ועוד משקה ועוד משקה. לא פלא שבאחת המסיבות האלה היא מצאה את עצמה ליד השירותים מתנשקת בפראות עם גבר שהוא לא בעלה. לאט לאט נהיה לה מנהג קבוע והיא החלה מחפשת באירועים גבר שהיא יכולה לפתות. כמו בעלה היא המציאה לעצמה דמות אישה שאי אפשר לעמוד בפניה. היא תמיד הצליחה. היה רגע שהיא הייתה נעלמת עם גבר אלמוני, בלי שבעלה שם לב, ומזדיינת איתו באחד החדרים או סתם משתעשעת איתו בשירותים.

כשהם היו חוזרים הביתה הם היו מותשים. כאילו שניהם סיימו עכשיו הצגה בתיאטרון הלאומי המרכזי והם נשארו באפיסת כוחות. שום דבר מהדמויות שהמציאו לעצמם נשאר אחד לשניה. הם היו נוסעים ברכב בדממה, נכנסים הביתה בדממה, מתקלחים והולכים לישון. רק למחרת בבוקר היו שותים קפה אחד עם השניה ומדברים על הדברים הרגילים של היום יום. הם לא הזכירו את המסיבה של הלילה הקודם

Photo by Michal Sayfan

.