בדרך מתל אביב-יפו לטבעון התחלתי לחשוב על הבחירות.
כמו שלפעמים קורה, בגלל שהמשפחה שלי מתגוררות מחוץ לעיר אני נאלצת מידי פעם לצאת מתל אביב.
תמיד חשבתי שנסיעות באוטובוס מחוץ לעיר זו הפסקה יזומה מהאינטנסיביות העירונית שבה אני בדרך כלל תקועה ושזה זמן טוב להרהר בחלומות. הסיטואציה שאני בקובייה ארוכה עם גלגלים כשלידי אישה זרה עם יותר מידי שקיות ותיקים, שמתחככת בי ברגל כל הנסיעה במשך שעתיים, מאפשרת לי לחשוב.
אני עולה לאוטובוס ומתיישבת על הכיסא המטונף. אני מתרווחת, מסדרת שיהיה לי נוח, נותנת מבט מלא חשיבות לחלון ומחכה לפנטזיה הראשונה שתעלה לי לראש.
הבעיה הייתה, שהדבר הראשון שראיתי כשהפניתי את מבטי לחלון זה שלט ענק ששיך לתעמולת בחירות הקרובה. הם כבר מדברים, שמאל זה מרצ. האסוציאציה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה משחקי ילדים ועל הקבוצה הזו שהייתה תמיד קצת יותר חלשה וקנאה שתכננו משימות בלעדיה. זה גם הזכיר לי את המודעה שראיתי באותו הבוקר בעיתון, שבה מרצ פרסמו שמות של ידוענים שתומכים במפלגה.מי זה אימרי קלמן?
התקדמנו שני מטר עלובים בנסיעה ועוד לא סיימתי לחשוב על מרצ – כבר הפציע השלט אום אל-פחם לפלסטין, אריאל לישראל.. תכלס ליברמן.
במה חטאו אזרחי ישראל הגרים באום אל-פחם שברצונו של ליברמן להעביר אותם למדינה אחרת?
פה כבר התחילה להעסיק אותי העובדה שמר ליברמן לפחות לא מכחיש שאריאל זה לא בשטחי ישראל אלה בשטחי פלסטין הכבושה. שוב חשבתי על עיתון הבוקר, הפעם לכתבה שקראתי על הניסיון של הורים להקים ביתי ספר דו-לשוניים בתל אביב וחיפה והרהרתי במשמעות שילדים ידברו גם ערבית וגם עברית, ושתכל’ס ליברמן הוזה לגבי האפשרות של שתי מדינות לשני עמים..
איזה זין! איך אני יכולה לחשוב על שתיית וויסקי ובילויי עם ביונסה בסופי שבוע, כשכל האינפורמציה הזו מעבר לחלון מציפה את התודעה שלי ואין לי רגע?!
עדיין חושבת על ליברמן כשאני רואה את השלט של ש”ס. המהפכה חוזרת! אם אתה גר ברמת אביב אל תצביע לנו , אם אתה עובד בשביל מי שגר ברמת אביב , רק ש”ס.
אני חושבת לעצמי שהסיסמה הזו הייתה קונה בן אדם שלא מכאן אם היו טיפה משנים את הצבעים ומוותרים על הלוק של מודעת אבל..
עוד חשבתי – שאבא שלי עובד בשביל אנשים שגרים ברמת אביב בתור גנן ו- הוא בחיים לא יצביע לש”ס ושהם בטח לא התכוונו לאנשים כמו אבא שלי ושהם בטח לא באמת יודעים איזה אנשים עובדים בשביל אנשים שגרים ברמת אביב.
מחשבות, מחשבות..ואני בפקק..אמיתי. של תנועה עם מכוניות.
הגענו לחדרה. כולנו כחלון. וכחלון נטו בשבילי כיכבו במרחב מחוץ לאוטובוס.
בכל מקרה כבר החלטתי למי אני הולכת להצביע אז כבר לא היה לי רלוונטי..
רגע של שקט נחת עלי כשעברנו ליד קיסריה. אני חושבת שזה איפה שביבי מתגורר..
הבחורה שלידי נרדמה עם פה פעור והראש שלה איים לנחות לי על הכתף הכואבת כל כמה רגעים.
אולי עדיף גם להצטרף אליה ולעצום עיניים.
I started to think about the election on my way from Tel Aviv-Jaffa to the north.
As often happens, as my family lives outside of the city, I have to go out from Tel Aviv ones in a while. I always thought that my travel time is good for pondering about my dreams. Initiated break from the urban intensity where I usually stuck in. I can start to think only in the situation when I’m in this big cube with wheels, a stranger with too many bags sits next to me and rub my leg the whole two hours ride. So I went up the bus and set on the filthy seat. I settle in, making myself comfortable and gave a thoughtful look through the window waiting for the first fantasy to arise. The problem was that the first thing I saw when I looked out the window was a huge sign that belongs to the upcoming election propaganda. “They are already talking. Left, it’s Meretz”. I thought about children’s group’s games and about the weaker team that was always jealous and angry for being left out by the popular and stronger groups. It also reminded me the ad I saw in the morning. Meretz publish in the paper celebrities names who support there party. Imri Kalman who?
We advanced with the bus ride another two meters. I didn’t have the chance to finish thinking about Meretz and another big sign appears in front of me. “Omm al fahem for Palestine. Ariel to Israel. Bottom line (Tacheles).. Lieberman”. What was the sin of Israeli citizens who live in Umm al-Fahem that Lieberman wants to move them to another country? At list Mr. Lieberman is not denying that Ariel is an occupied territory. Again I thought about something I read this morning. An article about attempts to establish bilingual schools in Tel Aviv and Haifa, I pondered the idea that children speak both Arabic and Hebrew languages and about the fact that (Tacheles) bottom line; Lieberman is hallucinating about the possibility of a two-state solution.
Crap! How can I think about drinking whiskey and spending time with Beyonce on weekends when all this information I get through the bus windows!.I’m thinking still on Lieberman when I see Shas sign. “The revolution comes back! If you live in Ramat Aviv don’t vote for us. If you work for people that live in Ramat Aviv, only Shas.” I’m thinking to myself.. This campaign could have really worked on a person who is not from here if they just gave up the look of the black and white, mourning ad. I thought about the fact that my father works for people in Ramat Aviv as a gardener and the fact he would never vote for Shas. They probably didn’t aim for people like my father and I’m not sure they don’t know which people are the people that work for the people in Ramat Aviv.
Thoughts, thoughts and I am stuck in traffic… real one, of cars.
We’ve reached Hadera and the signs “everyone Kahlon ” and ” Kahlon neto for me” were staring in the surrounding environment. I didn’t care anymore. I already decided who I’m voting for.
A moment of peace and quiet came upon me when we pass Caesarea… I think it’s where Benjamin Netanyahu lives… The girl next to me fell asleep with open mouth. Her head was threatening to fall on my shoulder in any moment. Maybe it’s better to join her and close my eyes as well.